אם לא הייתי מכיר את עצמי יותר טוב

נכתב בתאריך 17/5/2003 16:45

הייתי חושב שזה אני שכתב את ההודעה הזאת.

כמו שאליהו אמר, ופיצ´י הצטרפה, אין מישהו שלא מרגיש ככה תקופה מסויימת בחייו. זה הכל קשור לחוויות שעברנו עד לאותו רגע, שגרמו לנו להרגיש ככה.

ומאיפה יבוא השינוי? מההכרה שזה דבר לא נכון. שזאת פיקציה שלנו, ושהמוח שלנו מתעתע בנו. כי אין אדם, "מוזר" ו"דוחה" ככל שיהיה (המרכאות בכוונה, כי כמו שאומרים - יופי הוא בעיני המתבונן), שאין לפחות אדם אחד בשנה (במקרה הקיצוני ממש) שחשב שהוא/היא חמוד/ה.

ועם ההכרה הזאת את מתחילה ללכת הלאה. מה את שונאת אצלך? אלה הדברים שבגללם את חושבת שאת לא שווה כלום ואף אחד לא אוהב אותך.

ואני לא הרגשתי ככה? הרבה מאוד זמן הסתובבתי מתוסכל בהרגשה של "אף אחת לא תצא איתי לעולם, אני היצור הכי מכוער על הכדור. מזל שאני לפחות חכם, אולי אני אוכל להרוויח כסף ולקנות לי אהבה מתישהו", וכמובן שבאופן טבעי הייתי משדר את זה לסביבה הקרובה שלי.

אבל קרה מקרה, והדרכתי 13 חניכים במסגרת שירותי הצבאי. מולם לא יכולתי לעמוד בגירסה המצ´וקמקת שלי, ונאלצתי לגרד כל טיפת בטחון עצמי שאני יכול להקרין החוצה. והנה, זה עבד. פגשתי את חברתי הנוכחית - חניכה לשעבר שלי, שלא ראתה אותי ברגעי השנאה העצמית שלי. בשבוע שעבר היא הפתיעה אותי במשפט "אתה כל כך שונה מחברים שהיו לי, אתה חכם כל כך, ונראה טוב, ומקסים". ואני חושב לעצמי - ´היא מדברת עלי?!´, כי לא יכול להיות שאני מקבל את התארים האלה. אפילו הדברים בעצמי שחשבתי לעצמי שנראים רע אובייקטיבית לחלוטין, כן מוצאים חן בעיניה.

יום אחרי זה, כשעליתי במעלית חזרה הביתה, לא השפלתי את המבט שלי כשנתקלתי במראה שמולי.

שלא תחשבי שזה כל כך קל כמו שאני מתאר את זה, זה לא היה עניין של דקה או יום. אבל כל מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד. ואם תרצי, אנחנו נהיה פה ללוות אותך בדרך הזאת למעלה.


חיבוק לדרך, כצידה.

הוספת תגובה חזרה לפורום